<h1>ראבי"ה סימן תתי"ז</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ועושין ארון עם המת בחצר ורבי יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים. ירושלמי [ה"ו] הדתמר במת שאינו מפורסם אבל במפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק. כד דמך רבי חנינא חברין רבנן עבדין ליה ארונא בשוקא הכל מודים שלא יקוץ לו ארזים. ודכוותיה לא יחצוב לו אבנים היו חצובות פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. ואנו רגילין לתקן הארון לכל המתים בחצר בית הכנסת דהוה ליה כעושין עם המת בחצר שאין כאן חשד שיאמרו במלאכת אחרים הן עוסקים שידוע שלמת מתקנין אותו. ועוד שאין מת שאינו מפורסם. שאין עם רב מישראל [במקום אחד] בימינו כמו בימי חכמים [וכשיש מת בעיר כולם יודעים כולם חשובים כמת מפורסם]. לא שנא חכם לא שנא שאינו חכם. ואל תתמה בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן הלא אפילו ביום טוב שני שרי למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ומה נשתנה מעשיית הארון, דיש לומר גלימא ואסא אין בהם קול בגדירתן ובגזירתן. ועוד דגלימא אין דרך לעשותו אלא אצל המת ממש במקום שמוטל המת ואסא במקום גדילתו וגזיזתו ולא אתי לחשדא, אבל ארון ותיקון נסרים שיש בהם קול אתי למיחשדיה, ורבותא נקיט לא מיבעיא ביום טוב דאסור לתקן אלא עם המת בחצר או בחצר בית הכנסת המיוחד לתיקון זה אלא אפילו בחולו של מועד נמי אסור אלא אם כן עושין עם המת בחצר, לרבנן, ולרבי יהודה אסור אלא אם כן יש עמו נסרים בחצר. ואי קשיא מהא דגרסינן תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת וגוזזין לו שערו ומכ[ב]סין לו כסותו ועושין לו ארון ומנסרין [המנוסרין] מערב יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביא עצים ומנסרין אותם בצינעא, ומאי רבותא וכי חמור כיבוס כסות מלמיגז ליה גלימא, לא [קשיא דלמיגז ליה גלימא לא] שרינן אלא בשאין לו מלבוש הראוי למת [אבל בשיש לו מלבוש הראוי למת] אלא שאינו מכובס לבד לא שרינן לכבס ביום טוב אלא בחולו של מועד. ובחפירה דשרינן לחפור בזמן הזה אפילו עד שלא הוציאו את המת לבית הקברות משום דליכא חשד, שאין דרך לחפור קבר בזמן הזה אלא בשיש מת מזומן לקבור. ובפרק קמא דביצה פירשתי והרחבתי. ונראה לי שכיפה שקורין אורוולד שדרך לעשות למת אסור לעשות במועד דלא צריך כולי האי, ותו דאפשר להמתין עד לאחר יום טוב, ודמי ללא יחצוב לו אבנים, דאיכא נמי טירחא יתירא. והא דתנן [ב' ע"א] מציינין על הקברות, היינו (מיחזי) [מיחוי] סיד בעלמא כדאמרינן בפרק מרובה [ס"ט ע"א].
